חינוך והורות

1

פורסם לראשונה ב'קטיפה' 

בגיל חודש וחצי מצפים לחיוך חברתי, מגיל חצי שנה ילד יכול לאכול אוכל מוצק. מילד בן ארבע מצפים לשמוע משפטים של ממש, וילדה בגן חובה מסוגלת לכתוב את שמה בעצמה.

אנחנו יודעים המון על מה, מתי ואיך בכל הנוגע להתפתחות הילד, אבל עומדים מופתעים לנוכח העמימות שקיימת בכל הנוגע למסוגלות המוסרית של הילד, ולציפיות ממנו מבחינה חינוכית. האם ילד שהכול 'שלו' הוא צר עין? איך להתייחס לשקר של בן שלוש? האם אפשר לצפות מילד לנהוג על פי העקרונות שחונך אליהם גם כש'כל הכיתה' עושה אחרת? חינוך הבנים הוא ציפור נפשו של כל הורה, והשאלות הרבות שהוא כרוך בהם הן בעלות משמעות מכרעת.

שרה טרניו, פסיכותרפיסטית בבית חם, מבארת את משמעות החינוך: חינוך משמעותו לחנוך – להכשיר את הילד בתחילת חייו, כשהוא ברשותי, לחייו הבוגרים.

הרש"ר הירש, ביסודות החינוך כרך א': "אין תכלית אחרת לחינוכו של הנער בלתי אם להכין אותו לעצמאות הרוחנית שלו. ע"כ אסור לנו לדחות את רכישת המידות הדרושות לו בחיים את רכישת הכשרונות, המרץ והרצון לפעולות, הטהרה והבהירות, שבהם צריכים בנינו להצטיין בחייהם, עד שיתבגרו ויצאו אל מרחבי החיים הציבוריים…. בעודם בבית הוריהם צריכים הבנים ללמוד לסבול ולהתרגל למלאות תפקידים שעליהם יהיה לקיים אותם בהיותם אנשים עצמאיים…. הם צריכים עוד בשחר ילדותם לשאת באחריות גמורה על מעשיהם".

"לרוב", מבהירה טרניו, "האינטואיציה ההורית מזהה את השלב ההתפתחותי של הילד, ואנו מפתחים ציפיות שהולמות את הגיל – בהתאם להנחיית התורה הקדושה והחיובים ההלכתיים שאמורים לגביו. הציפיות מושפעות גם מנורמות חברתיות ותרבותיות". אך תהליך ההתפתחות הוא מורכב ומשתנה, ובדומה להתפתחות הפיזית, השלבים שלו אינם מתחילים ביום אחד ומסתיימים ביום אחר, הורים עשויים למצוא את עצמם מתלבטים לגבי רמת המסוגלות התואמת את הגיל, ואיך להגיב על התנהגות שנראית כי אינה תואמת גיל.

מוקדים חינוכיים בשלב ההתפתחותי – על זה בדיוק רצינו לדבר. כדי להבין את התהליך חילקנו אותו לארבעה שלבים מגיל ינקות עד ניצני בגרות. החלוקה אינה מדויקת, כמובן, ואינה מתחילה ומסתיימת ביום הולדת, אולם היא מאפשרת להבחין בתהליך המדורג שילד עובר עד להבשלה מלאה, ולקבל את האתגרים החינוכיים שמזמנים השלבים השונים מתוך הבנה כוללת שלהם.

שרה טרניו מלווה את תהליך ההתפתחות החינוכית, מסבירה על מסוגלות ועל דרישות, ונותנת גם כלים ליישום העקרונות. כמבוגרים בעלי סמכות, ולא משנה באיזה תפקיד, אתם מוזמנים להצטרף.

 

מסגרת – ילד, איך אתה משתייך? / עקרונות יסוד

"אף שבתהליך ההתפתחות של הילד משתנים בהדרגה המוקדים שבהם עשויים להתעורר האתגרים החינוכיים, הרי שעקרונות היסוד לגישה חינוכית נכונה מלווים אותנו במשך כל השנים שבהן אחריות החינוך מוטלת עלינו", מבהירה שרה טרניו, פסיכותרפיסטית ב'בית חם'. הבנה של צורכי הנפש הבסיסיים של הילד מעניקה לנו כלים טבעיים להתמודדות מול האתגרים המשתנים ועשויה למנוע קשיים שמקורם בתפיסה שגויה שהשתרשה בנו כחברה בלי ששמנו לב. הנחות היסוד הן פשוטות וקשורות זו בזו:

  • האדם הוא יצור מטרתי, הוא עושה מה שעושה כדי להשיג מטרה כלשהי. המטרה הקיומית של הילד היא שייכות להורים ולדמויות סמכות. שייכות היא צורך קיומי מבחינה פסיכולוגית.
  • שייכות מושגת בשני אופנים: או שאני מצטרף לעולם, או שהעולם מצטרף אלי. כמובן, הדרך התקינה והטבעית היא הראשונה. ילד שמפתח שייכות על בסיס של הצטרפות של העולם אליו – חי בתפיסה אגוצנטרית ומצומצמת והופך לשברירי ולא מסוגל. הוא תלוי כל הזמן באחרים שיעשו לו, יעשו בשבילו או יעשו איתו, ומצפה שהעולם ישתנה לכבודו. תפיסה הורית ויהודית נכונה מסתכלת על הילד כבעל פוטנציאל בלתי מוגבל. הוא יכול הכול! הוא מסוגל לעמוד בדרישות ההלכה והמוסר, בדרישות שלנו כהורים, בדרישות של דמויות סמכות ובדרישות שהחיים ומהלכם מציבים בפניו.

כאשר ילד נוקט בהתנהגות שלילית חוזרת, כלומר, אינו משתף פעולה איתנו ההורים או המחנכים, אות הוא כי ההתנהגות הזו הצליחה להשיג את המטרה: שייכות. החץ נתקע בסדק שהיה קיים אצלנו. כאשר אנו לא נבהלים בעקבות ההתנהגות השלילית של הילד, החץ מחליק וההתנהגות השלילית חסרת התועלת נעלמת מאליה.

  • הדרך הטובה ביותר לאפשר לילד שייכות בריאה היא לגדל אותו בסגנון ההורותשמתאים לנו. כל עוד עקרונות הבית שלנו מונחים על פי חוקי התורה ועקרונות המוסר, ההתנהלות הטבעית והמצופה היא שילד יקבל אותם וינהג לפיהם. בית מסודר יותר מידי או פחות מידי, שעת כיבוי אורות מוקדמת, שבתות גדולות או קטנות – שום דבר אינו חשוב לילד יותר מאשר שייכות, שהיא הצורך הקיומי שלו. על השאלה האם להתחשב כרגע בהעדפות של הילד צריך לענות לפי מה שנכון לי אישית כהורה או כדמות סמכות, בהתאם לנתונים והמצב. לילד טוב כאשר לנו טוב. הכי קיומי בשבילו זה להיות שייך ושיהיה לו למי להשתייך. הסמכות שלנו אינה אינה מותנית בשאלה האם אני צודק בוודאות ברגע זה, והתחשבות בהעדפות הילד שאינה מתאימה לנו כרגע עשויה לספק צורך ספציפי ועכשווי לילד, אבל עלולה לפגוע בשייכות המיטבית.
  • מטרת השייכות של הילד היא בלתי מודעת. פעמים רבות נפגוש ילד שרוצה באמת לנהוג כראוי ומצטער מאד על התנהגות שלילית, אך חוזר עליה שוב ושוב, משום שהמטרה הלא מודעת  של שייכות להורה דרך התנהגות שלילית זו הושגה.מסיבה זו גם לא נדבר על הילד על השייכות, אלא נחנך אותו להתנהגות נכונה, שבאופן טבעי תספק לו שייכות בדרך חיובית.

 

0-3 / ינקות עד ילדות

שלב התפתחותי: תפיסה אגוצנטרית

תינוק שנולד תופס את העולם בתפיסה אגוצנטרית מוחלטת. לאט לאט, בתהליך היפרדות טבעי הוא קולט שאמא היא יצור נפרד ושהעולם הענק אינו מתנהל סביבו או בגללו. בשלבי החיים המוקדמים ההבשלה הקוגניטיבית עדיין בראשיתה ולא תמיד מסוגלים הפעוטות להפריד בינם לבין העולם ולהבחין בין הרצונות והצרכים הפרטיים שלהם לאלו של הסביבה.

מוקדים חינוכיים:

  • יכולת שיתוף והתחלקות:הוא לא מוכן שאמא שלו תחזיק ילד אחר, היא בוכה כשהשכנים לווים את העגלה, היא מסרבת בתוקף לנדב במבה אחת מהחבילה לבן דוד, הוא מרביץ לתינוק הקטן שנולד כשמלאו לו שנתיים – כל התופעות האלו אינן אמורות בשום אופן להכניס אותנו לשאלות על אופיו הרכושני כביכול של הילד, לגרום לנו לרגשות אשם או לנהוג ברחמנות כי הוא 'מקנא'. נקודת המבט האגוצנטרית היא שהכל שלי ובשבילי וממילא עלולה ליצור תחושת קושי או איום כאשר משהו חולק איתי את חפצי או את אמא שלי. לא נבהל מהתנהגות בוסרית זאת, נתייחס אליה בענייניות, ונלמד את הילד לחלוק עם השני וממילא לראות את האחר וצרכיו. כמו שלא יורדים לכביש גם אם מאד רוצים, כך לא מרביצים לתינוק גם אם מאד רוצים שאמא תהיה עכשיו 'שלי'.
  • עצמאות: רכישת העצמאות עשויה לגרום לאחת משתי התופעות, או לשתיהן יחד: 'אני מחליט, ועושה בעצמי' וגם: 'תעשו לי'. יחד עם תחושת ההישג, עלולה להגיח חרדה שבסיסה בחוסר בשלות קוגניטיבית להבין שהקשר עם המבוגר אינו תלוי בכל העיסוק הטכני שהילד היה רגיל אליו. הילד הילד עלול לפעול מתוך תנאי מוטעה: אם אמא כבר לא מאכילה אותו הוא כבר לא שייך אליה, ולהיאבק על המשך תשומת הלב וההתעסקות בו. לעיתים, החרדה של הילד גורמת לחרדה הורית, שמעצימה את החרדה הילדית, שמגבירה את החרדה ההורית, וחוזר חלילה. עיצרו את הגלגל. הילד אינו מתכוון להילחם בכם, והמרי אינו אלא ביטוי של חרדה קיומית להשתייך אליכם. עליכם לבדוק מהי ההתנהלות שמתאימה לכם במצב הנתון, ולנהוג על פיה ממקום רגוע ובטוח. כאשר לא נוצר עניין רגשי – ההתנהגות אינה משיגה שייכות מוטעית וממילא מפסיקה.

 

3-6 / הילדות המוקדמת

שלב התפתחותי: ראיית האחר

במהלך שנים אלו מבשילה ההבנה כי לא כל מה שקורה בעולם קורה לי, ואפילו לא בשבילי או בגללי.

 

מוקדים חינוכיים:

  • הבחנה בין מציאות לדמיון:תפיסת המציאות היא סובייקטיבית אצל כולנו כבני אדם, וכאשר אנו מדברים על יכולת קוגנטיבית של ילד, שנמצאת בשלבי הבשלה, יחד עם דמיון ילדותי פורה -התוצאה המתקבלת לעתים היא בילבול בין דמיון למציאות או בין רצון למציאות. הראייה האגוצנטרית באה לידי ביטוי גם ברמה של ייחוס ההתרחשיות אלי: אמא עצובה כי הייתי ילד רע, השכן חולה כי לא שמעתי בקולו, סבתא לא מגיעה לשבת כי היא לא רוצה להיות איתנו…

כך אנו יכולים לפגוש ילדים ילד שמשייכים אירועים מפחידים שנחשפו אליהם לעולמם הפנימי ואף מפתחים חרדות.

טשטוש הגבולות עלול לזמן סיטואציות שבהן הילד אינו דובר אמת ועלול להיתפס אצלנו, המבוגרים, כשקרן. כדי להתייחס לאמירות כאלו בצורה הנכונה חשוב להבין שאין בהן כדי להעיד על נטייה של הילד לחוסר יושר, על פגיעה ערכית או על כשל חינוכי, אלא רק על שלב התפתחותי שעלול לזמן אמירה שלא תואמת את המציאות. התגובה שלנו תעזור לו להפריד בין מה שהוא היה רוצה שיקרה או מה שיכול היה לקרות, לבין מה שקרה, בלי צורך להזכיר בכלל את המושג שקר.

"סבתא, מחר יוולד לנו תינוק" – "את מאד רוצה שיוולד לכם תינוק."

או:

"הפסדת שלא באת איתנו! השכן החדש נתן לנו המון ממתקים".

"בוא ניזכר מה היה. הגעתם לשכן, ומה הוא נתן לכם?"

"סוכריה".

 

  • אינטראקציה חברתית – גמישות וויתור:באופן טבעי, ככל שהמסוגלות לראות את האחר ואת צרכיו מתבססת, אנו מצפים מהילד להתגמש ולוותר. כתוצאה מהיכולת הזו תתפתח אינטראקציה חברתית שמושתת על ראיית האחר. "אתה רוצה את המכונית האדומה, אבל עכשיו עוזי משחק בה".

וגם: "מימי היא אורחת שלנו. אנחנו נותנים לה להשתמש בדברים שלנו".

 

  • דחיית סיפוקים:בהשפעת היכולת להבין כי העולם אינו מתנהל סביבי, ולא כל מה שאני רוצה אני יכול לקבל כאן ועכשיו, אנו מצפים מהילד להיות מסוגל לדחות סיפוקים. החינוך לדחיית סיפוקים מגיע מאמצע הסקאלה שקצותיה הם הורות נענית והורות דורשת. אנו נענים לרגש או לרצון ומבינים אותם, ובו זמנית דורשים התנהלות תקינה. אין סיבה ואין טעם להתכחש לרצון, אכזבה, פחד, או כל רגש שמניע מעשה לא רצוי. "אתה כל כך רוצה ממתק! אפשר לאכול אותו רק אחרי הארוחה". (ולא: "לא כדאי לך לאכול עכשיו, אחר כך תצטער שנגמר לך"), "אני מבינה שאתה מפחד לישון בחדר. יחד עם זאת, אתה צריך לישון בחדר שלך. נוכל לחשוב מה לעשות כדי לעזור לך להתגבר על הפחד". (ולא: "אין מה לפחד!"). הסכמה עם הרגש אינה מחייבת הסכמה עם הפעולה, ואין צורך לאסור את הרגש כדי לאסור את המעשה.

 

6-9 / גיל ילדות

שלב התפתחותי: יכולת התחשבות ונשיאה בעול

לאחר שראיית האחר התבססה אצל הילד והוא כבר מסוגל להפריד באופן מוחלט בינו לבין הסביבה, נצפה ממנו להבין שלאחרים טעם, תחביבים והעדפות משלהם. הוא אינו יכול להסתכל על העולם רק דרך המשקפיים שלו, או לפעול רק בהתאם לצרכיו או הרגליו.

מוקדים חינוכיים:

  • חלק מהכלל:ילדים בגיל הילדות נתפסים בטעות כבעלי זכויות ללא חובות. למה בטעות? משום שהם מסוגלים בהחלט, וגם מצופה מהם, לקחת אחריות על ההתפקוד האישי שלהם (לפנות צלחת מארוחת צהריים, לסדר את החדר, להכניס בגדים לסל הכביסה), וגם להיות חלק מהכלל. חובות של ילד בבית הן חלק מהיותו אדם בריא, ערכי ומתפקד, והחינוך לזה הוא לא רק כי לאמא קשה, ולא כי אוספים נקודות למבצע, אלא פשוט כי כך נכון להתנהג. המבט הטבעי והראשוני אומר כי שייכות נוצרת על ידי הצטרפות של הילד אלינו, הוא חלק מהבית, הוא חלק מהכלל, כולנו בסירה אחת. הורים מתחבטים האם וכמה נכון לבקש עזרה מהילד, אבל בעצם, האמירה של 'היא עוזרת לי' אינה נכונה. היא עוזרת, היא מתפקדת, היא חלק ממה שקורה כאן. הצורך להשתייך הוא שלה, ושייכות תקינה היא בדרך של תרומה.

לכן, המסר שלנו כשאנו מבקשים עזרה אינו אישי לשום כיוון. אנחנו לא מבקשים שאתה תעזור לי, אלא מציינים מה צריך להיעשות. "ילדים, הסלון צריך להיות מאורגן". "הכביסה יבשה, צריך לקפל אותה", מתוך אמון בכך שהילדים רוצים לשתף פעולה, ושהם מסוגלים להגיע להסדרים הוגנים בכוחות עצמם.

  • פיתרון בעיות חברתיות: הילד כבר מבדיל גם בין הרגשות שלו לשל אחרים, ואנו מצפים ממנו להתמודד עם חיכוכים חברתיים בכוחות עצמו, ולפתח כישורים אלו באימון יום יומי שהחיים מזמנים לו.

"הוא לוקח לי", "הם לא משתפים אותי במשחק", "אני רוצה להתנדנד ראשון". התגובה לכל אלו היא: "אתם אחים, ומסוגלים להסתדר ביניכם". כדאי שנזכור שלעולם לא נוכל לחיות את חייו של הילד במקומו, ו"תנאי המעבדה" שמזמן לו הבית הם מצוינים כדי לפתח יכולות חברתיות שיעמדו לו כשיצא לעולם ויידרש להתמודד בעצמו עם האתגרים החברתיים שהחיים מזמנים.

כמבוגרים, נוכל לעזור לנהל הידברות, אם יש צורך, או אפילו להציע פתרונות, אבל ההסדר, שהגיע אליו עם אחיו והעמידה בו ישארו באחריותו של הילד. תשעים אחוזים ממריבות בין אחים הן כדי להשיג את השייכות להורים! כדאי לחשוב על זה רגע לפני ששוב נתערב במריבה ונספק לה דלק ותכלית.

 

9-12 / ניצני בגרות

שלב התפתחותי: חשיבה מופשטת

לקראת סיום שנות הילדות, כל רמות החשיבה קיימות אצל הילד באופן בסיסי והוא מסוגל גם לחשיבה מופשטת, וממילא תפיסת המוסריות, העקרונות והערכים מתבססים בגיל זה.

מוקדים חינוכיים:

  • התמודדות מול סחף חברתי:עם תחילת גיל ההתבגרות, השייכות החברתית הולכת ונעשית משמעותית יותר ויותר. עם זאת, השייכות לדמות הסמכות היא עדיין חיונית יותר לילד. לכן, הצורך להיות כמו "כולם" שמרשים או קונים או הולכים הוא זניח ביחס לשייכות ל'מה שמקובל אצלנו', ולכן, נצפה ממנו לעמידה בעקרונות ובדרישות שלהן חינכנו גם מול הסחף החברתי.

 

  • ערכים יציבים:לקראת גיל מצוות, הילד מתקדם למצב שבו האחריות המלאה למעשיו מוטלת על כתפיו. התורה רואה בו אדם בוגר שאחראי למעשיו, וגם אנו נראה אותו כך. מצב זה מדגיש את המחויבות של הילד לנהוג על פי הערכים שהוא מחונך אליהם בכל מצב. אתה אמור להתעורר בזמן לתפילה, מאחריותך לפצות את השכן על נזק שנגרם לו, את מחויבת לפייס אדם שנפגע ממך. בהתאם לחשיבה המופשטת שמאפשרת לנער להבין את החיוב לנהוג לפי צו אלוקי, יחול שינוי, והצורך לקיים את רצון ד' ולהתקשר אליו לא יעבור רק דרך השייכות להורים המחנכים, אלא יתגלה כיעוד חייו. כאדם בוגר וכיהודי, המטרה שתניע אותו תהיה החיבור לד' והרצון לעשות את הישר והטוב בעיניו. "העיקר הוא להכניס בליבו דעה זו, שידע שהוא, הנער בעצמו, הוא עיקר המחנך, לא קטן ונער הוא, רק נצר מטע ד' בכרם בית ישראל הוא, ועליו הטיל ד' חוב זה לגדל ולחנך את הנצר הזה, את עצמו, לעץ גדול עץ החיים, ולעשותו לעבד ד' צדיק וגדול בתורה…"(האדמו"ר מפיצסנא, חובת התלמידים)
הדפס
אתי:

מלא תוכן

האימייל לא יוצג באתר.