כולם מחפשים סוד הקסם של האושר העוצמה וההצלחה.

אז איך נצליח להיות מאושרים יותר עם כח ומצב רוח וכמובן להצליח יותר.

מידי פעם אני מקבלת לחישה באוזן על משהיא שמכירים מהשכונה שהיא בדיכאון אחרי לידה וזה פתאום התפרץ לה

אחת השאלות החוזרות על עצמם גם בקליניקה: גם לי זה יכול לקרות? שפתאום אשתגע.. שפתאום אפול לדיכאון. תגידי את האמת אני נורמלית?

ואיך שאני מרגישה אפשר לצאת מזה?

זה תורשתי?

חייבים תרופות?

הנפש שלנו היא מדהימה יש בכוחה לרפא את עצמה.

היא מאוד מורכבת וגם לפע' מתוחכמת אך תמיד היא בעדנו ולטובתנו.

אנשים רבים מידי מפחדים מהתת-מודע. מילה עלומה, שבה רב הנסתר על הנגלה. מעין תיבת פנדורה המחכה להתפרץ ולהשתלט עליהם ברגע שימצא אותם לא מוכנים. ואז ואז יקרה הגרוע מכל, הם יתמוטטו, ישתגעו ובעיקר מה שהכי מפחיד לא ישלטו בעצמם

"אם אני עכשיו לא מצליחה להרגיש טוב והחרדה או הדיכאון משתלטים עלי אז מה יהיה כשיהיה יותר קשה.

איזה מין בנא אני חולני.

אף בנאדם לא נולד חולני נפשית או רגשית

אין גנים של מחלות נפש. אין חיה כזאת.

כן יש תכונות טבעיות שלעיתים עוברות בתורשה. התכונה הכי מדהימה ויפה בנפש האדם היא הרגישות. תכונה מולדת זו, כמו כל תכונה מולדת, היא ניטרלית. השאלה מה עושים אתה.

טבע האדם מרגע היוולדו להיות מרוכז בעצמו ולקדם את האינטרסים שלו. תכונה זו כמו שהזכרנו קודם. גם היא ניטרלית. השאלה הנשאלת רק: מה האינטרסים של האדם? אלו מטרות הוא הציב לעצמו?

להיכן ראש החץ מכוון? פנימה או החוצה? ברור שכאשר החץ מכוון פנימה, האדם יתקע בעצמו ירגיש כאב ושוב חוזר חלילה.

ולעומת זאת כאשר האדם מכוון עם החץ כלפי חוצה הוא פורח ומשגשג במרחב האין סופי של למען הכלל עליו נפרט בפרק הבא.

כשבנאדם מוצא את עצמו תקופה ארוכה בדכדוך או חרדה סביר להניח שהוא ב'פוקוס יתר' על עצמו

וזאת מתוך רצון להיות ב'היכון' לקדם את פני הרעה. כך הוא דרוך חושים לזהות כל 'סימן' להרעה לעמוד על המשמר ולא לפספס כל סימן של משהו לא נורמלי.

העלאת גרה רגשית

כל הרגשה דקה נבחנת ונבדקת ב7 נפות. כל סיטואציה משוחזרת לפני ולפנים. מה אני אמרתי? ומה היא אמרה? ומה היא התכוונה? ומה היא חושבת לעצמה שמותר לה לשאול אותי כאלה שאלות?

של מי העסק?

ואז הנפילה לפח היקוש הראשון מתרחשת. קוראים לו: "העסק של השני"

הפח השני הוא בלתי נמנע והוא תוצאת לוואי של הפח הראשון בו מייד מרגישים רע. למה? כי השני עשה לי לקח לי … אכל לי הנפש ושתה לי את הבריאות. ההרגשה המיידית היא תסכול גדול וכעס איך הוא מעז ככה לגרום לי? איך היא מעיזה לעשות לי הרגשה כזאת נוראה?

באותו רגע אני מפקיעה את ריגשותי מרשותי ומפקידה את האחריות עליהן אצל השני. התוצאה הרת האסון מייד מגיעה. בדמות דכאון שמשתלט עלי וחרדות אין קץ מרוב חוסר האונים הנורא בו אני נמצאת.

שמו של הפח השני: "לא לוקחת אחריות על העסק שלי" ומשמעותו היא אי לקיחת אחריות על רגשותי מחשבותי ומעשיי. שבמילת סיכום אחת אפשר לקרוא לה: בחירותי!

מה אני בוחרת? את מה שתלוי בי!

מה תלוי בי? בעל התניא מלמד אותנו לימוד גדול: רק מחשבה דיבור ומעשה.